פנייה לדודו: חפש את הנפש התאומה

 
דודו ולירון מתנשקים בטורקיה בתכנית הרווק 2 עם דודו אהרון
דודו ולירון מתנשקים בטורקיה בתכנית הרווק 2 עם דודו אהרון צילום: צילום מסך -
 
עודכן 09:58 19/08/2013

שבועיים לפני הגמר: איך ידע הרווק המקסים שלנו מי מהבנות התאהבה בו אהבת אמת ולמי הוא יהיה מוכן לעשות סנדביצים לעבודה כשהוא חוזר בשלש בלילה הביתה מהופעה? הנה כמה עצות

 
 
 
 
 

שמחתי שיצא לי לצפות בפרקים האחרונים של הרווק עם דודו אהרון. ההשקעה והיצירתיות בסדרה הזכירו לי את סוד עוצמתה של האהבה.

 

לאהבה יש מטרה. לפני 150 מיליון שנה רגש האהבה החל להתפתח ביונקים כדרך להגן על הצאצאים. רגש האהבה הרומנטית התפתח, כדי לעזור לנקבה להגדיל את סיכויי ההישרדות של הצאצאים ולהעניק ביטחון פיזי ותנאים לצמיחה. כן, מתברר שהצמיחה היא צורך הישרדותי מפני שאדם ללא יכולת השתנות (מחשבתית, התנהגותית ופיזיולוגית), לא יוכל לשרוד כשתנאי השטח משתנים (למשל שינוי בדרכי ליקוט מזון כשתנאי השטח משתנים או עמידות בפני חיידקים חדשים).

 

להשקיע מאמץ גם בתרבות המודרנית

צילום: צילום מסך -

גם היום לאהבה יש אותה המטרה: ביטחון רגשי ותנאים לצמיחה. לכן הבנות מדברות על הרצון בבן-זוג אמיד (זה רצון טבעי-לא תמיד הוא ממומש אבל אין מה לטשטש אותו), על הרצון לקבל חום, פינוק והתייחסות כאל מלכה. לפיד אמרה באחת התוכניות, שהיא רוצה את האחד "שיראה אותי באמת". גם דודו מחפש ובצדק כלה, אשר תתמוך בנסיקה של הקריירה שלו.

 

והנה חזרנו להשקעה וליצירתיות: כדי להעניק האחד לשני בטחון ותנאים לצמיחה חייבים להשקיע. להשקיע רגישות לכמיהות הכמוסות של השני, להשקיע מאמץ להגשים אותן, להשקיע מחשבה, זמן ואנרגיה. כולם מצרכים נדירים בתרבות אינטנסיבית של היום.

 

ויותר מזה, לפני 50-100 שנה, כאשר הנישואים היו היררכיים, האישה הייתה החממה שבה פרחו הילדים והבעל. היום, בנישואים שוויוניים, האישה עצמה רוצה להיות הפרח יותר מאשר החממה. האנרגיות שהושקעו בצמיחת הבעל מופנות לצמיחה האישית שלה.

 

להקשיב ללב ולנשמה

צילום: ורד אדיר

כאן נוצרת בעיה, מי יוותר על עצמו למען השני או יקריב מעצמו למען השני ואיפה הילדים בכלל בכל המיליה הזה?

 

הדרך היחידה לטפח האחד את השני בתרבות של היום היא דרך האהבה הרומנטית. אהבה בנויה מאגואיזם (להעניק לעצמי ביטחון ותנאים לצמיחה) ואלטרואיזם (שמחה בנתינה) בעת ובעונה אחת. כך שההשקעה אחד בשני איננה וויתור, הקרבה או החמצה אלא סיפוק ושמחה. במקום שהכלה תרגיש שהיא נאלצה לוותר על חלום החתונה שלה, היא תרגיש שהיא הצליחה להגשים את חלום החתונה התימנית של דודו אהובה. באהבה יש סיפוק מנתינה וזה ייחודה.  וכששני בני-הזוג אוהבים, הנתינה היא הדדית. כעת צריך יצירתיות שתאפשר תמרון מוצלח בין שני התפקידים: פעם להיות החממה ופעם להיות הפרח. 

 

לא קשה להתאהב בדודו כי נדמה שיש בו כל מה שאישה רוצה. אבל בכל זאת, ללב יש עצמאות משלו ורק הוא מחליט למי לתת את עצמו. קשה לדעת מי מהבנות אכן התאהבה בדודו אבל דודו יכול לדעת במי הוא מתאהב. בעבור מי הוא מוכן לחזור ב 3:00 בלילה מהופעה ולעמוד להכין סנדוויצ'ים לילדים כדי להקל על האישה בבוקר? במי מהן הוא יתמלא גאווה כאשר בערב היחיד שהוא כבר בבית - היא יוצאת ללימודים? רק אהבת אמת שמחה בעזרה ומימוש הכמיהות של בן/בת-הזוג ואת רגשות הכעס והתסכול, שסיטואציות כאלה עלולות לעורר, האהבה מחליפה ברגשות של סיפוק וגאווה.

 לכן דודו יקירי, תקשיב ללב, כי ברציונאל יש קבלה. באהבה יש נתינה והיא הדרך של הטבע להגשים את עצמינו.

ואל תתבלבל בין הלב לאמא. זה לא אותו הדבר אבל על זה בפעם אחרת.

 

***הכותבת היא, ד"ר אורלי בלומברג, מייסדת "בלב שלם", זיהוי הפוטנציאל בזוגיות

 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.